סבתא יקרה לי?
סבתא שלי נפטרה כשאמא שלי הייתה בת 12. לא זכיתי להכיר אותה.
הסבתא מהצד השני לא זכתה לאהוב אותי.
אנשים שיש להם סבתא - לא תמיד יודעים להעריך אותה כמו שצריך. פשוט כי היא תמיד, טובה, נחמדה, אוהבת, ותמיד היא שם מספקת "שירותי סבתאות במשרה מלאה" ויש את התחושה שהיא תמיד תהיה שם.
לי לא הייתה סבתא, אבל הייתה לי את השכנה שרה שהייתה כמו סבתא בשבילי, ואת השכנה סולטנה שתמיד הייתה מביאה לי מתנות מצרפת ואומרת לי שהכי חשוב זה ללמוד.
היום יש לי עוד סבתא ברשימה- סבתא רחל. אישה יקרה מאוד
היא סבתא של בן זוגי- אבל החלטתי לאמץ אותה לעצמי ולפנק אותה כמו שתמיד רציתי לפנק את הסבתא שלי.
ליום הולדתה בחג השבועות- אפיתי לה עוגת גבינה בדיוק כמו שהיא אוהבת- לא מדי מתוקה עם פירורים
ספל ומגנטים עם התמונה שהיא הכי אוהבת, שכל הילדים והנכדים יזכרו בה כל פעם כשהם ניגשים למקרר
שלא ישכחו שסבתא עדיין כאן, חושבת עליהם, אוהבת אותם ודואגת להם ומחכה שיבקרו אותה גם היום.
אני יודעת שמתנות היא לא אוהבת לקבל אף פעם. אבל כרטיסי ברכה כבר שנים היא אוספת ושומרת באדיקות רבה.
נכון שזה מרגיש כאילו סבתא כאן והיא תמיד תהיה כאן, ותמיד יחכו אצלה אוכל במקרר וממתקים בארון
אבל חייבים להבין ששום דבר בעולם הזה הוא לא נצחי ולכן צריך להעריך כל יום שניתן לנו עם היקרים לנו, לאהוב, לחבק ולפנק כל עוד אפשר. תהנו מכל רגע כי אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה.
אם אתם אוהבים את סבתא שלכם - תמיד זה הזמן הנכון להראות לה את זה.
אני רוצה להודות לכל הסבתות המחליפות שהיו ועודן חלק מחיי!