אז איך אמרת שאומרים UX ביפנית?

מכל ספרי ההשראה שנתקלתי בהם, את חלקם קראתי, לחלקם האזנתי ואת חלקם סתם רכשתי פיזית כי הם יפיפיים וכי אני אוהבת ריח של ספרים חדשים.

יש ספר אחד שקראתי פעם אחרי פעם. הוא שינה את חיי והוא מלווה אותי כבר 3 שנים. הוא בכלל לא קשור

ל"חווית משתמש" או לעולם הזה של האינטרנט. אבל הוא כל כך כן קשור! אני אסביר.

הנסיכה היפנית מארי קונדו שמה, מלמדת את סודות הסידור שלה, ומצליחה לגרום גם לאחרון האגרנים המבולגנים (אני) לצאת למסע מרגש של היפטרות מאסיבית מחפצים. כמה כייף ומשחרר.

השיטה עובדת בשלבים.

בשלב ראשון ממיינים בבת אחת את כל הבית לערמות של חמש קטגוריות: בגדים, ספרים, ניירות, קומונו (חפצים קטנים) וחפצים בעלי ערך סנטימנטלי.

בשלב השני נפרדים מהחפצים שלא גורמים לנו "ספארק ג'וי", וכמובן אומרים להם תודה ששרתו אותנו כל כך יפה עד היום.

בשלב השלישי מסדרים את מעט החפצים שנשארו בצורה מאוד הגיונית וגלויה לעין.

התוצאות מדהימות, ובלתי נשכחות. דבר ראשון שקורה בתהליך – הוא חידוד חוש קבלת ההחלטות. אחרי שעוברים ביום אחד על כך כך הרבה חפצים ומחליטים ברגע האם לשמור אותם או שמא להיפרד, בהתחלה זה קשה, אבל לאט לאט נכנסים לקצב וקבלת ההחלטות נעשית יותר קלה ומהירה.

זה משפיע חד משמעית על קבלת החלטות אחרות בחיים. ודבר נוסף שקורה, לפתע הבית נראה אוורירי, נעים, נקי והכי חשוב – הוא סוג של בבואה של מי שאתה, מאחר ואתה מוקף רק במה שחשוב לך, ורק בדברים שגורמים לך אושר.

נהייתי כל כך טובה בזה, שחברים התחילו לבקש ממני לפזר קצת מהקסם גם עליהם.

(אחרי העבודה שנתתי אצלה במטבח - מגיע לי לפרסם את התמונות, אבל בכל זאת טשטשתי את פניה של החברה בשביל לשמור על פרטיותה)

המינימליזם הזה נכון לכל כך הרבה דברים אחרים- החל מניהול קבצי פוטושופ מצוחצחים, מאורגנים בשכבות צבעוניות, ועד להחלטת החלטות חשובות בעת תכנון מסכים ובעיקר במעבר מדסקטופ למובייל, שם עושים תהליך דומה, ובו "מנקים" את כל המידע והדברים הפחות חשובים, ונשארים רק עם מה שבאמת חשוב למשתמש.

ב UXסלון 2017 הופתעתי למצוא קישור נוסף בין הטכניקה של הנסיכה מארי לבין חווית המשתמש.

מי שהאיר את עיני היה מר ג'ו מקלוד, שהתייחס בהרצאה שלו על "סוף-ים" לכך שהשיטה מעודדת סיום רגשי וחשוב עם החפצים שלנו, או בעולם המשתמש – עם המוצרים שלנו. למשל התנתקות ממנוי.

כמה חשוב למשתמש לדעת איך הוא מתנתק ממנוי, לחוות את ההתנתקות באופן פשוט וקל שיגרום לו לזכור את החוויה באור חיובי או בכלל יגרום לו לא לרצות להתנתק.

Encourages emotional ending with clutter in your home. questioning does a product bring you joy? help the owner understand the meaning of ownership and responsibility. "Goodbye and thank you for teaching me what doesn't suit me"

ועוד לא דיברנו על ספארק ג'וי (או בתרגום משונה לעברית: שמחה בלב). הכינוי של קונדו להרגשה שמקבלים כאשר אוחזים חפץ שללא ספק הולך להישאר איתכם במערכה. היא מתארת ממש מעין סוג של התרוממות קטנה של הגוף. הספארק בעיני הוא בעצם המקביל ל"רגעי הקסם" (מאג'יק מומנטס) שאנחנו מנסים להעניק למשתמש בזמן שהוא משתמש במוצר שלנו.

קרה לכם פעם שנתקלתם באיזה רגע מרגש בזמן שגללתם לכם בכייף באיזו אפליקציה?

(דוגמא: הרגע בו נפתח שק הכסף שצברתי בקול תרועות וקונפטי באפליקציה של ילו ואני יכולה לבזבז אותו)

בואו נגיד שזה לא קורה לי מספיק – אבל אני לגמרי יכולה להשוות את רגעי האושר הקטנים האלו להנאה שיש לי כשאני סורקת את הבית שלי ורואה מסביבי רק חפצים, דמויות, וספרים שגורמים לי ספארק ג'וי.

היום ב2019 עלתה לאוויר העולם סדרה בנטפליקס "עושים סדר עם מארי קונדו", בה היא מגיעה (אחוזת הלם תרבות טוטאלי) למשפחות אמריקאיות הביתה ומלמדת אותם איך להטמיע את השיטה. כמובן אצל אמריקאים הכל כפול ומכופל וגם התהליך שאני עברתי ביום אחד מבוקר עד ערב - לוקח להם כמעט חודש לעבור!

אז תודה לך הנסיכה מארי קונדו על שיטת ה"קונמארי" שלך שסידרה לי את החיים בכל כך הרבה אספקטים