הקשר בין יצירתיות לאינפנטיליות

למי מכם שיצא לעבוד בהייטק או כל צורת משרדים שלא תהיה המכילה בין כותליה מעצבים מסוג כלשהו, בוודאי נתקלתם במראות ילדותיים רבים הכוללים בובות (אקשיין פיגרס) סטיקרים, ודברים דבוקים לתקרה...

פעם נתקלתי אפילו בנהג מונית עם דשבורד מפוצץ בובות, ואורות צבעוניים מקשטים את הנסיעה. כמובן שלא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו מה הסיפור שלו... הרי היה ברור לי שהוא לא נהג מונית טיפוסי.

נחשו מה גיליתי?

כמו שחשבתי! הנהג עמיקם היה בעברו בעל חנות כובעים מטורפים בניו יורק. את הכובעים הוא היה מעצב בעצמו. אפילו כרטיס הביקור שלו לא טריוויאלי (אם תצליחו לאתר אותו בין ערימת הבובות)

אבל למה זה ככה?

החלטתי לנבור קצת בנבכי הגוגל ולמצוא את תשובות.

אחת מדמויות המפתח שעזרו לי להגיע אל ההבנה היה בוב מקים – חוקר יצירתיות בשנות ה-60 וה-70.

בוב הוביל את תוכנית העיצוב באוניברסיטת סטנפורד. הוא היה המורה של דויד קאלי (אחד ממייסדי IDEO).

(ערכת בוב מקים שהכנתי המכילה את מבחני היצירתיות ותחמושת לרובי צעצוע שחילקתי )

כחלק מהמחקר שלו הוא פיתח תרגילים שאמורים להתניע את המוח לחשיבה יצירתית ולשחרר עכבות. החלטתי לנסות את התרגילים שלו על חבר'ה בעבודה בשעת ה"האפי האוור" השבועית.

מיד אספר לכם מה קרה.

(כן, גם הכנתי עוגה)

באחד התרגילים המשתתפים מתבקשים לצייר תוך דקה שימושים שונים ל30 עיגולים ריקים. נשמע קל

בהתחלה כולם מציירים כדור, שמש ופרח, אבל עשרת העיגולים האחרונים הם קצת יותר מעניינים.

בתרגיל נוסף שפיתח הוא ביקש מכל אחד מהמשתתפים לצייר תוך דקה את הפרצוף של זה שיושב לידו.

ואכן הדבר הכי מתבקש קרה:

מבוכה... הרבה מבוכה. ו.. "מצטער אחי, לא התכוונתי לצייר אותך ככה", "אני לא יודע לצייר", "את הרבה יותר יפה במציאות.."

זאת בעצם הוכחה לכך שאנחנו כאנשים מבוגרים מפחדים מהתגובה של הסובבים אותנו, מפחדים שישפטו אותנו. מה שגורם לנו להסס להשמיע את הרעיונות שלנו. הפחד הזה גורם לרעיונות שלנו להיות פחות יחודיים ונועזים ומגביל את המחשבה היצירתית שלנו.

ילדים לעומת זאת, הם חסרי בושה ומבוכה לחלוטין. הם גאים בציורים שלהם! ככל שהם גדלים למרבה הצער הם מאבדים את החופש הזה לשים #$% על מה שאנשים אחרים יחשבו עליהם.

מסקנה – בשביל להיות יותר יצירתיים צריך קצת לחזור להיות ילדים! מחקרים שככל שאנחנו יותר אינפנטיליים היכולות היצירתיות שלנו משתפרות!

גם לאלברט איינשטיין היה מה להגיד על זה:" Creativity is intelligence having fun"

אז מה אפשר לעשות בשביל לעורר את הדופמין הזה ששוכן לנו במוח? (נוירוטרנסמיטר שאחראי על היצירתיות)?

1. להיות מאושרים וחיוביים, זה טוב לבריאות שלנו, זה טוב לסושיאלייזינג, וזה הכי טוב ליצירתיות :-)

2. לדאוג שסביבת העבודה שלנו תהיה הכי כיפית שאפשר. אפשר ללמוד על זה דבר או שניים מהחברות הגדולות וכן - מותר לנו לחלום:

3. להשתדל לא להיות מושפעים מאנשים מבואסים ומבאסים

4. לקחת מדי פעם הפסקה באמצע יום עבודה, לחלום בהקיץ, לצחוק, אפילו לרקוד או כמו שאמר גבי שושן "כי לא איכפת לי להשתטות קצת לפעמים" D-: ו כי מדעית זה מוכח כעובד.

5. לשרטט בסקאצ'ים מהירים את מה שעובר לכם בראש בלי הרבה מחשבה, גם אם זה לא הפרוטוטייט של הפרוייקט הבא וגם אם אין לזה באמת משמעות (דבר אחד מוביל לאחר...)

6. לשים ז*&% על מה יחשבו עלינו!!! זה בסדר להיות אינפנטיל, זה אפילו מועיל (יצא חרוז, נשבעת שלא בכוונה).